החלק השלישי
 
החלק השלישי - פרק ל"ט
המצוות שבקבוצה הרביעית הן הכלולות בספר זרעים שבחיבורנו1, למעט הכלאיים2. וכן (כלול בקבוצה זאת) דין ערכים וחרמים3, וכן המצוות שמנינו בהלכות מַלוה ולווה4, ואלה שמנינו בהלכות עבדים5. כאשר תתבונן במצוות אלה כולן אחת אחת, תמצא שתועלתן גלויה - (כי הן מעוררות) לרחם על החלשים והמסכנים, לחזק את העניים בדרכים שונות, לא להצר לנצרך, ולא להכאיב ללבו של אדם שמצבו חלש. עניינן של מתנות עניים6 ברור. כן הובהר הטעם של התרומות7 והמעשֹרות8: כי אין לו חלק ונחלה עמך (דברים י"ד, 29). יודע אתה שהטעם לכך הוא שיהיה השבט הזה9 כולו מתייחד לעבודת ה' ולחוכמת התורה, ולא יעסוק בחרישה ולא בקצירה, אלא כל-כולו לאל, כמו שאמר: יורו משפטיך ליעקב ותורתך לישֹראל (דברים ל"ג, 10). ומוצא אתה שבכמה מקומות לשון התורה הוא: הלוי והגר והיתום והאלמנה (שם, ט"ז, 14)10, כי הוא מונה אותו תמיד בכלל העניים שהרי אין לו קניין.
גם את מעשֹר שני11 הוא ציווה להוציא על מזון בלבד בירושלים כדי שזה יעורר בהכרח למתן צדקה שהרי אי-אפשר להחליפו12 אלא באֹכֶל, ויהיה קל לאדם להקנותו13 מעט מעט. זה מחייב להתכנס במקום אחד כדי שהאחווה והאהבה בין האנשים תתחזקנה מאוד.
נטע רבעי14, אף שיש בו ריח עבודה זרה בגלל הקשר שלו בעורלה, כמו שהזכרנו14, עניינו כעניין התרומה7 והחלה15 והביכורים16 וראשית הגז17, כי כל הרֵאשיות נועדו לאל כדי שתושרש מידת הנדיבות ותמעט הרעבתנות לאכול ולהרוויח. אותה משמעות עצמה יש ללקיחת הכוהן את הזרוע, הלחיים והקיבה18, מפני שלחיים הם ראשית גופו של בעל-החיים, והזרוע הוא הימין ורֵאשית מה שמסתעף מן הגוף, וקיבה היא רֵאשית הקרביים כולם.
במקרא ביכורים19 יש גם מידת הענווה, כי הוא אשר נוטל את הסל על כתפיו20. יש בזה הודאה בחסד ובטוּב שהאל מעניק, כדי שהאדם יֵדע שחלק מעבודת ה' הוא שיזכיר את מצבי מצוקתו בשעה שירווח לו. מטרה זאת מודגשת הרבה בתורה: וזכרת כי עבד היית [בארץ מצרים] (דברים ה', 1521)22, מפני שחוששים מן התכונות המפורסמות אצל כל מי שחונך ברווחה, כלומר, היוהרה, זחיחות הדעת והזנחת הדעות הנכונות: פן תאכל ושֹבעת ובתים [טֹבים תבנה וישבת, ובקרך וצאנך יִרביֻּן, וכסף וזהב ירבה לך, וכל אשר לך ירבה, ורָם לבבך ושכחת את ה' אלהיך המוציאך מארץ מצרים... ואמרת בלבבך: כֹחי ועֹצם ידי עשֹה לי את החיִל הזה] (שם, ח', 12-17). והוא אמר: וישמן ישֻרוּן ויבעט [שָמַנְתָּ, עָבִיתָ, כָּשִׂיתָ, ויטֹש אלוה עשֹהו, וַיְנַבֵּל צור ישֻעתו] (שם, ל"ב, 15). בגלל חשש זה ציווה על מקרא ביכורים בכל שנה לפניו יתעלה ובנוכחות שכינתו.
אתה גם יודע שהתורה מדגישה שיש לזכור תמיד את המכות שניחתו על המצרים: למען תזכֹר את יום צאתך [כל ימי חייך] (דברים ט"ז, 3). והוא אמר: ולמען תספר באָזני בנך [ובן בנך את אשר התעללתי במצרים ואת אֹתֹתַי אשר שֹמתי בם. וידעתם כי אני ה'] (שמות י', 2). וכן ראוי, כי אלה סיפורים המאמתים את הנבואה ואת השׂכר והעונש. לכן כל מצוָה הגורמת לזכור את אחד הנסים, או להנציח אמונה זאת, תועלתה ידועה. על בכור אדם ובכור בהמה23 נאמר במפורש: ויהי כי הקשה פרעה לשלחנו [ויהרֹג ה' כל בכור בארץ מצרים, מבכֹר אדם ועד בכור בהמה], על כן אני זֹבח לה' [כל פטר רחם הזכרים, וכל בכור בָּנַי אפדה] (שמות י"ג, 15). ברור מאוד מדוע זה בבקר ובצאן וחמור דווקא24, מפני שאלה הן חיות הבית שמגדלים אותן, והן מצויות ברוב המקומות, במיוחד בארץ ישׂראל ובמיוחד אצל ישֹראל, שהרי אנו כולנו רועים מדור לדור: רועי צאן היו עבדיך וגו'25. אבל סוסים וגמלים לרוב אינם מצויים אצל רועים ולא בכל מקום. אם תשׂים לב לפשיטה על מדין26, לא תמצא בה בעלי-חיים מלבד בקר וצאן וחמור, כי מין החמור היה הכרחי לכל האנשים ובמיוחד למי שהיתה לו עבודה בשׂדה27: ויהי לי שור וחמור (בראשית ל"ב, 528). ואילו גמלים וסוסים לא נמצאו לרוב אלא אצל יחידים בחלק מן המקומות. (הטעם למצוות) עריפת פטר חמור29 הוא שזו מעוררת בהכרח לפדות אותו. לכן נאמר: מצוות פדיה קודמת למצוות עריפה30.
כל המצוות שמנינו בהלכות שמיטה ויובל31 - (טעם) חלקן רחמים ונדיבות כלפי כל בני-אדם, ככתוב: ואכלו אביֹני עמך ויתרם תאכל חית השֹדה [כן תעשֹה לכרמך, לזיתך] (שמות כ"ג, 11), כדי שהאדמה תִפְרֶה ותתחזק בהוברתה, ו(טעם) חלקן חמלה על העבדים והעניים. אני מתכוון להשמטת כספים32 ולהשמטת עבדים33. ו(טעם) חלקן דאגה לתקינות הפרנסה בתמידות, בכך שתהא הארץ כולה (נחלות) בלתי-ניתנות-להעברה34, שלא תיתכן לגביהן מכירה מוחלטת: והארץ לא תִמָּכֵר לצמִתֻת (ויקרא כ"ה, 23), כך שהקרן של רכושו של אדם שמורה לו וליורשיו, וְ(הקונה) יאסוף את יבולה ולא יותר. גמרנו אפוא לתת טעמים לכל מה שנכלל בספר זרעים שבחיבורנו, למעט כלאי בהמה35. הטעם לכך עתיד להתברר36.
כמו כן המצוות שמנינו בהלכות ערכים וחרמים37 כולן נוהגות כדרך הצדקות. חלקן לכהנים וחלקן לבדק הבית38. גם בכל אלה מושׂגת מידת הנדיבות ושממונו ייקל בעיניו (כשמדובר) בחובתו לאל, ולא יקפוץ ידו. שהרי רוב הקלקולים הקורים בערים בין האנשים הם מפאת התאווה לרכוש ולהוסיף רכוש והרעבתנות לרווחים.
כן כל המצוות שמנינו בהלכות מַלווה ולווה39, אם תתבונן בהן אחת אחת, תמצא שכולן חסד, רחמים וחמלה כלפי החלשים, ושלא להשבית אביזרים הכרחיים לתזונה. כוונתי: לֹא יַחֲבֹל רֵחַיִם וָרָכֶב (דברים כ"ד, 6).
כן כל המצוות שמנינו בהלכות עבדים40 כולן רחמים וחמלה כלפי החלש. ומן הרחמים הגדולים יציאתו של עבד כנעני חופשי כאשר מחסרים לו איבר41. אין לצרף בו עבדות ונכות, אפילו בהפלת שן, כל שכן (איברים) אחרים. גם לא הותר להכותו אלא בשוט או במקל וכיוצא בהם, כמו שהבהרנו במשנה תורה42. יתר על כן, אם אינו מרפה מלהכותו עד שהוא הורג אותו, הורגים אותו על זאת כמו (את מי שרצח) שאר בני-אדם43. ודברו לא תסגיר עבד אל אדֹניו (דברים כ"ג, 16)44: נוסף לרחמים שבזאת, יש במצוות אלה תועלת גדולה, והיא שנסגל לעצמנו מידה נעלה זאת, כלומר שנעניק חסות למי שמבקש לחסות בנו, נגן עליו ולא נמסור אותו למי שברח מלפניו. ולא די שתעניק חסות למי שמבקש לחסות בך, אלא מוטלת עליך חובה כלפיו לדאוג לצרכיו, להשפיע עליו רוב טוב, ולא להכאיב ללבו באף מלה. זה דברו יתעלה עִמך ישב בקרבך [במקום אשר יבחר] באחד שעריך, בטוב לו; לא תוננו (שם, שם, 17). דין זה נקבע באשר לַפָּחוּת שבבני-אדם, הנמוך ביותר בדרגה, והוא העבד. על אחת כמה וכמה אם אדם מכובד מבקש את חסותך, מה רב מה שמוטל עליך לעשׂות למענו!
לעומת זאת, כאשר תוקפן עושק מבקש את חסותנו, אין לתת לו חסות ואין לרחם עליו, ובשום פנים אין לוותר לו על חובה מחובותיו, אף אם הוא מבקש חסות מהאדם הנכבד וגדול המעלה ביותר, שנאמר: מעם מזבחי תִּקחנו למות (שמות כ"א, 14). והרי זה ביקש את חסותו של האל יתעלה ונאחז במה שמיוחס לשמו, והוא לא העניק לו חסות, אלא ציווה למסרו לידי בעל הזכות45 שמלפניו הוא ברח. כל שכן המבקש חסות מבן-אדם, לא ראוי לאותו אדם לרחם עליו ולא להעניק לו חסות, מפני שהרחמים כלפי התוקפנים המשחיתים הם אכזריות כלפי הבריות כולם46.
אלה הן בלי ספק המידות הבינוניות47 אשר הן מכלל חֻקִּים ומשפטים צדיקים (דברים ד', 8)48, ואינן מידותיהם של הערבים שלפני האסלאם49, שחשבו למעלות טובות שעליהן זוכה אדם לשבח שיהיה עז-רוח ומקנא למי שמזדמן, בין אם הוא עושק או עשוק, כמו שזה מפורסם בסיפוריהם ושיריהם50.
טעמה של כל מצוָה הכלולה בקבוצה זאת ברור אפוא ותועלתה מְחֻוֶּרֶת.


המרה לפורמט אינטרנט
Possible Worlds Ltd. "עולמות אפשריים בע"מ"

 

לדף ההוצאה לאור אוניברסיטת תל אביב