החלק השלישי
 
החלק השלישי - פרק מ"ב
המצוות הכלולות בקבוצה השביעית, והן דיני הרכוש1, הן אלה שמנינו בחלק מספר משפטים2 ובחלק מספר קניין3. טעמיהן של כולן גלויים, כי הן קובעות משפטי צדק במשׂא-ומתן המתנהל בין הבריות בהכרח, ושלא יחרגו בו משיתוף-הפעולה המועיל לשני הצדדים, ושלא יתכוון אחד הנושׂאים-ונותנים להרבות את חלקו לגמרי, ושיהיה הוא המרוויח מכל הבחינות. ראשית זאת שלא תהיה אונאה בַּמֶּכֶר4, אלא הרווחים הרגילים המקובלים. נקבעו תנאים שבהם חוזה יהיה תָקֵף ונאסרה האונאה, ואפילו אונאת דברים5, כפי שהוא מפורסם.
כן דין ארבעה שומרים6. בחינת הצדק והיושר שבו ברורה. שהרי שומר חִנָּם, שאין לו תועלת כלל מהתקשרות זאת והוא רק עושׂה חסד, פטור מן הַכֹּל7. בכל נזק שיקרה יישׂא בעל הרכוש. ואילו שואל, שיש לו כל התועלת ובעל הרכוש הוא שעושׂה חסד, חייב בַּכֹּל והוא יישׂא בכל הנזקים שיקרו8. נושֹא שֹכר9 והשֹוכר10, שניהם, כלומר, השומר ובעל הממון, שותפים בתועלת. לכן חולקו הנזקים ביניהם. נזק בגלל מיעוט שמירה יתרה הוא על חשבון השומר, והוא גנבה ואבֵדה, כי הגנבה והאבֵדה (הם תוצאה של) ליקוי כלשהו בזהירות הרבה ובשמירה היתרה. אבל נזקים שאין דרך למנוע אותם, והם שבורה ושבויה ומתה11, שהם אונסין, הם על חשבון בעל הממון.
(התורה) הפליגה לנהוג ברחמים עם השׂכיר בגלל עוניו וציוותה להחיש את משׂכורתו12 ושלא יונו אותו במשהו מן המגיע לו, כלומר, שיינתן לו כפי שיעור שֵרותו. ומן הרחמים עליו שעל-פי דיני התורה הזאת לא ימנעו אותו - ואפילו את הבהמה - מלאכול מן המזונות שבהם שניהם עובדים13.
מן הדינים הממוניים גם דיני הירושה14. אף זאת מידה מעולה, כלומר, שהאדם לא ימנע טוב ממי שראוי לו. ומכיוון שהוא הולך למות לא יקנא ביורשו ולא יפזר את רכושו, אלא ישאיר אותו לאדם הראוי לו ביותר, והוא הקרוב ביותר מבין הקרובים ביותר: לשארו הקרֹב אליו ממשפחתו (במדבר כ"ז, 11)15. הדבר הובהר: הבן16, אחריו האח, אחריו הדוד מצד האב על-פי מה שמפורסם17. הוא יעדיף את הגדול שבבניו כי אהבתו קדמה, ולא ילך בעקבות יצרו: [והיה ביום הנחילו את בניו את אשר יהיה לו] לא יוכל לבכר את בן האהובה [על פני בן השֹנואה הבכֹר. כי את הבכֹר בן השֹנואה יכיר לתת לו פי שנים בכל אשר יִמָּצֵא לו, כי הוא ראשית אֹנו. לו משפט הבכֹרה] (דברים כ"א, 16-17). על-פי המידה הזאת נוהגת התורה הצודקת הזאת ומדגישה אותה מאוד, כלומר להתחשב בקרובים ולנהוג בהם ברוב חסד. יודע אתה את דברי הנביא: ועֹכר שארו אכזרי (משלי י"א, 17)18. כתוב בתורה בעניין הצדקה: [פתֹח תפתח את ידך] לאחיך לַעֲנִיֶּך [ולאביֹנך בארצך] (דברים ט"ו, 11). והחכמים ז"ל משבחים מאוד את מידתו של האדם המקרב את קרוביו ונושֹא את בת אחותו19. התורה לימדה אותנו בדבר מידה זאת הפלגה רבה, והיא שראוי לאדם לדאוג לקרובו ולהעדיף את בני משפחתו מאוד, אפילו כאשר פגע בו קרובו או עשק אותו. ואפילו אם קרוב זה מושחת ביותר, הכרח שישׂים עינו על קרוב משפחתו וידאג לו20. הוא יתעלה אמר: לא תתעב אדֹמי כי אחיך הוא (דברים כ"ג, 8). וכן כל מי שהזדקקת אליו ביום מן הימים וכל מי שהועיל לך ומצאתו בעת צרה, אפילו אם הֵרע לך לאחר-מכן, הכרח שתישמר לו זכות בעבוּר מה שקדם. הוא יתעלה אמר: לא תתעב מצרי כי גר היית בארצו (שם), למרות שהתפרסם מה שהֵרֵעו21 לנו מצרַיִם לאחר-מכן.
ראה אפוא כמה מידות מעולות למדים אנו ממצוות אלה. שני אלה אינם מן הקבוצה השביעית, אבל בשל הדאגה לקרובים בירושה הדיבור גרם לנו לחרוג (ולהזכיר) מצרי ואדומי.

המרה לפורמט אינטרנט
Possible Worlds Ltd. "עולמות אפשריים בע"מ"

 

לדף ההוצאה לאור אוניברסיטת תל אביב