החלק השלישי
 
החלק השלישי - פרק מ"ה
המצוות הכלולות בקבוצה העשׂירית הן אשר מנינו בהלכות בית הבחירה והלכות כלי המקדש והעובדים בו והלכות ביאת המקדש1. כבר הודענו את התועלת שבקבוצה זאת באופן כללי2.
ידוע שעובדי עבודה זרה היו פונים לבנות מקדשיהם ולהציב את צורותיהם במקום הגבוה ביותר שהיו מוצאים שם על ההרים הרמים (דברים י"ב, 2). לכן הבדיל אברהם אבינו את הר המוריה, בשל היותו ההר הגבוה ביותר שם3, והכריז שם את ייחוד ה'. הוא ייחד את כיוון התפילה4 והגדיר אותו מערבה בדיוק, מפני שקודש הקדשים במערב. זאת היא משמעות דברם שכינה במערב5. (החכמים) ז"ל הבהירו בגמרא יומא שאברהם אבינו הגדיר את כיוון התפילה4, כלומר, בית קודש הקדשים6. לדעתי הטעם לזאת הוא שהדעה המקובלת בזמן ההוא היתה לעבוד לשמש ושהוא אלוה7, ובלי ספק האנשים כולם פנו מזרחה. לכן פנה אברהם אבינו מערבה בהר המוריה, כלומר, במקדש, כדי שיפנה עורף לשמש. הלא תבין מה עשֹו ישֹראל כאשר פרקו עול, כפרו וחזרו אל אותן דעות קדומות פסולות: אחֹריהם אל היכל ה' ופניהם קֵדמה והמה משתחוִים קֵדמה לשמש (יחזקאל ח', 16)8. הבן אפוא את הדבר המופלא9 הזה!
כמו כן אין לי ספק שהמקום שאותו בחר אברהם בהתגלות היה ידוע למשה רבנו, ולרבים, מפני שאברהם ציווה להם שזה יהיה בית עבודת האל, כמו שהבהיר המתרגם: ופלח וצלי אברהם תמן באתרא ההוא ואמר קדם ה' הכא יהון פלחן דריא [בכן יתאמר ביומא הדין בטורא הדין אברהם קדם ה' פלח]10. ומה שהוא לא נזכר במפורש ובפרט בתורה, אלא ברמז ונאמר: [המקום] אשר יבחר ה' [אלהיך לשֹום שמו שם] (דברים י"ב, 21)11 - לכך יש, לדעתי, שלושה נימוקים-של-חוכמה: האחד, שהאומות לא תחזקנה בו ולא תילחמנה עליו מלחמה קשה, כאשר תדענה שהמקום הזה הוא תכלית התורה בארץ. השני, שלא ישחיתוהו אלה שעתה הוא בידיהם ויחריבוהו ככל יכולתם. והשלישי - והוא החזק שבהם - שלא יבקש כל שבט שיהיה זה בנחלתו וישתלט עליו, ותארע בו מחלוקת ומלחמת אחים כמו שאירע כשביקשו12 את הכהונה. לכן בא הציווי שלא ייבנה בית הבחירה אלא לאחר הקמת מלך, כדי שהשליטה תהיה בידי אחד ויתבטל המאבק, כמו שהבהרנו בספר שופטים13.
ידוע14 שהללו היו בונים מקדשים לכוכבים ומציבים באותו מקדש את הצורה שהוסכם לעובדה, כלומר, צורה המיוחסת לכוכב כלשהו או לחלק מגלגל15. לכן נצטווינו אנו לבנות לו יתעלה מקדש ולהפקיד בו את הארון אשר בו שני הלוחות הכוללים אנוכי [ה' אלהיך...] (שמות כ', 2; דברים ה', 6) ולא יהיה לך [אלהים אחרים על פָּנָי] (שמות כ', 316; דברים ה', 717).
וידוע שהיסוד של אמונה בנבואה קודם לאמונה בתורה. לולא היה נביא לא היתה תורה. אל הנביא אין ההתגלות באה אלא באמצעות המלאך: ויקרא מלאך ה' (בראשית כ"ב, 15), ויאמר לה מלאך ה' (שם, ט"ז, 9; 10; 11). וזה רב מספור. אפילו תחילת נבואתו של משה רבנו היתה במלאך: וַיֵּרָא אליו מלאך ה' בלבת אש18. התברר אפוא שהאמונה במציאות המלאכים19 קודמת לאמונה בנבואה, והאמונה בנבואה קודמת לאמונה בתורה20. ומכיוון שהצאביה7 לא ידעו את מציאות האלוה יתגדל ויתעלה וסברו שהנמצא הקדום אשר לא יחול בו הֶעְדֵּר כלל הוא הגלגל וכוכביו, ושכוחות שופעים ממנו על הפסילים ועל כמה עצים, כלומר, האשרות, הם סברו שהפסילים והעצים הם המשרים השראה על הנביאים והם הפונים אליהם בדיבור בהתגלות ומלמדים אותם מה מועיל ומה מזיק, כמו שהבהרנו לך מתפישׂותיהם באשר לנביאי הבעל ונביאי האשרה21.
מכיוון שהתבררה האמת לחכמים ונודע בהוכחה מופתית שיש נמצא שאינו גוף ולא כוח בגוף והוא האלוה האמיתי22, והוא אחד, ושיש גם נמצאים אחרים נבדלים23 שאינם גופים, והם אשר מציאותו יתעלה שפעה עליהם, והם המלאכים, כמו שהבהרנו19, וכל הנמצאים האלה הם מחוץ לגלגל וכוכביו24 - ידוע בוודאות שמלאכים אלה הם המשרים באמת התגלות על הנביאים, ולא הפסילים והאשרות. התברר אפוא במה שהקדמנו שהאמונה במציאות המלאכים באה בעקבות האמונה במציאות האלוה ושמתוך כך אפשריות25 הנבואה והתורה. לכן, לחיזוק האמונה בעיקר זה ציווה יתעלה שיעשׂו על הארון צורת שני מלאכים26 כדי שמציאות המלאכים תהיה איתנה באמונת ההמון27, שזאת דעה נכונה, שנייה לאמונה במציאות האלוה, והיא עיקרון לנבואה ולתורה ומבטלת עבודה זרה, כמו שהבהרנו. ולו היתה צורה אחת, כלומר, צורת כרוב אחד, היתה בכך התעיה והיו חושבים שזאת צורת האלוה שאותו עובדים, כמו שהיו עושׂים עובדי עבודה זרה, וכן (היו עשׂויים לחשוב) שהמלאך הוא פרט אחד, מה שהיה מביא במידת-מה לאמונה בשתי רשויות. ומכיוון שנעשׂו שני כרֻבים (שמות ל"ז, 7) עם האמירה המפורשת ה' אלהינו ה' אחד (דברים ו', 4), התאפשר ביסוס הדעה שהמלאכים נמצאים ושהם מרובים28, והושׂג ביטחון שלא יטעו לחשוב שהם אלוה שכּן האלוה אחד והוא ברא את הריבוי הזה.
אחרי-כן הוצבה נכחו מנורה29 כדי לרומם ולכבד את הבית, כי הבית, שנרות דולקים בו תמיד והפרוכת שלו חוצצת בעדו, עושׂה רושם גדול על הנפש, והרי יודע אתה שהתורה מדגישה את האמונה ברוממות המקדש ויראתו, כדי שתושׂג לאדם היפעלות של שפלות-ברך ושל קלות-ערך-עצמו בשעה שהוא רואה אותו. הוא אמר: [את שבתֹתי תשמֹרו] ומקדשי תיראו (ויקרא י"ט, 30). הוא כרך זאת בשמירת שבת כדי להדגיש את יראת המקדש.
הצורך במזבח הקטורת30 ובמזבח העולה31 וכלי הקיבול שלהם ברור. אבל איני יודע טעם לשולחן והיות הלחם עליו תמיד32. עד היום לא מצאתי למה לייחס אותו.
יודע אתה את הטעם שנתנו (חז"ל) לאיסור לסתת את אבני המזבח33, שאמרו: אינו דין שיונף המקצר על המאריך34. וזה טוב על דרך הדרשות, כמו שציַינו35. אבל הטעם לזאת ברור, והוא שעובדי עבודה זרה היו בונים את המזבחות באבנים מסותתות. לכן אסר להידמות להם, (וציווה) שהמזבח יהיה מטיט, כדי למונענו מלהידמות להם: מזבח אדמה תעשֹה לי (שמות כ', 2136)37. ואם אין מנוס מלבנות אותו מאבנים, תהיינה בצורתן הטבעית, לא מסותתות. דומה לכך איסור אבן משֹכית38 והאיסור לנטוע עץ אצל המזבח39. המטרה כולה אחת שלא נעבוד את האל בצורת עבודתם את מה שהיו עובדים לפרטיה40. את העניין אסר בצורה כוללת ואמר: איכה יעבדו הגוים האלה את אלהיהם ואעשֹה כן גם אני (דברים י"ב, 30), כלומר, לא ייעשׂה כן לאֵל מן הטעם שאמר: כי כל תועבת ה' אשר שָׂנֵא עשֹו לאלהיהם [כי גם את בניהם ואת בנֹתיהם ישֹרפו באש לאלהיהם] (שם, שם, 31). יודע אתה כמה עבודת פעור היתה מפורסמת באותם זמנים ושיש בה חשׂיפת הערווה41. לכן ציווה על הכהנים לעשׂות מכנסיים לכסות בשֹר ערוָה (שמות כ"ח, 42) בשעת העבודה ושלא יעלו אל המזבח במדרגות אשר לא תִגלה ערוָתך עליו (שם, כ', 23)42.
השמירה והסיבוב סביב המקדש תמיד43 (נועדו) להעריצו ולכבדו ושלא יפרצו אליו הבורים והטמאים ולא במצב של ניוול, כמו שיוסבר. כי מכלל הדברים המחייבים פיאור המקדש והערצתו, כדי שתושׂג לנו יראה ממנו44, שלא ייכנס אליו שיכור ולא טמא ולא מנוול, כלומר, פרוע ראש וקרוע בגדים45, ושכּל עובד יקדש ידיו ורגליו46.
כדי לכבד את הבית גם הוגדל כבוד המשרתים בו, הובדלו הכהנים והלויים, ונקבע לכהנים הלבוש המפואר, הנאה והיפה ביותר, בגדי קֹדש[...] לְכָבוֹד ולתפארת (שמות כ"ח, 2)47, (ונקבע) שלא יעסוק בעבודה בעל מום48. לא רק מומים, אלא גם מיני זוהמה49 פוסלים50 את הכהנים, כמו שהובהר בדיני מצוָה זאת. כי בעיני ההמון אין מכבדים אדם בצורתו האמיתית51, אלא בשלמות איבריו ויפי בגדיו. והכוונה היא שתהיה לבית הזה רוממות וכבוד בעיני הכול.
בן לוי אינו מקריב (קורבנות) ואין להעלות על הדעת שהוא יכפר52 על עוונות, כמו שנאמר באשר לכהנים: וכִפר עליו (ויקרא ד', 2653), וכִפר עליה (ויקרא י"ב, 7-854). כל הכוונה בלוי לומר שיר בלבד. לכן הוא נפסל בקול55. כי הכוונה בשיר גם שתִפָּעֵל הנפש מאותן אמירות, ואין הנפש נפעלת אלא מהלחנים המענגים, ובליווי הכֵּלים, כמו שהדבר היה במקדש תמיד.
אפילו לכהנים הכשרים השוהים במקדש אסור לשבת בו56, להיכנס להיכל57 בכל עת, ולהיכנס אל קודש הקדשים תמיד, אלא כהן גדול ביום הכיפורים58 ארבע פעמים ולא יותר. כל זאת מתוך כבוד למקדש.
מכיוון שבמקום הקדוש שוחטים כל יום בהמות רבות, חותכים ושׂורפים בשׂר ורוחצים קרביים - לו היו משאירים אותו במצב זה, היה ריחו בלי ספק ריח בתי-המטבחיים. לכן ציווה על הקטרת הקטורת בו פעמיים בכל יום בבוקר ובין הערביים59, למען ייטב ריחו וריח בגדי כל המשרתים בו. אתה יודע את דברם (של חז"ל): מיריחו היו מריחין את ריח הקטורת60. אף זה מקיים את יראת המקדש. אילו לא היה לו ריח טוב, כל שכּן אילו היה ההיפך מזה, היתה התוצאה היפך הכיבוד, כי הנפש מתרווחת מאוד מריחות טובים ונמשכת אליהם, ומתכווצת מריחות רעים ובורחת מהם.
בשמן המשחה61 הצטרפו שתי תועלות: לבשׂם את מה שנמשח בו, ולהאמין בכבוד הדבר הזה המשוח, לקדשו ולהבדילו מזולתו שממינו, בין אם זה אדם, בגד או כלי-קיבול. הכול נועד לעורר יראת המקדש המביאה לידי יראת ה'62, כי כאשר פונים אליו נוצרת היפעלות, ואז מתרככים הלבבות הקשוחים ומתעדנים. האלוה תיחבל כל זאת בעורמת- חסד63 בעצות מרחוק (ישעיה כ"ה, 1) לרככם ולהכניעם בשעה שהם פונים אל הבית הזה, כדי שיקבלו את ציוויי האל המנחים וייראו מפניו64, כמו שהוא הבהיר לנו בלשון התורה: ואכלת לפני ה' אלהיך בַּמָּקוֹם אשר יבחר לְשַכֵּן שמו שם מעשֹר דגנך, תירֹשך ויצהרך ובכֹרֹת בקרך וצֹאנך, למען תלמד ליראה את ה' אלהיך כל הימים (דברים י"ד, 23). הנה התברר לך מה היא התכלית המכוונת בכל המעשׂים האלה.
הטעם לאיסור לחקות את שמן המשחה ואת הקטורת65 ברור מאוד: כדי שלא יריחו את הריח הזה אלא שם, כדי שההיפעלות ממנו תהיה גדולה יותר, ושלא יסברו שכּל מי שנמשח בשמן הזה או בדומה לו הוא בחיר, מה שהיה מביא למריבות גדולות ולמלחמות-אחים.
באשר להיות הארון נישׂא על כתף ולא על עגלות66 - דרך כבוד שבזאת ברורה, שלא תיפגם תבניתו, ואפילו בהוצאת הבַּדִּים מן הטַּבָּעוֹת67. כן אין לפגום את תבנית האֵפוֹד והחֹשֶן אפילו בהסטת אחד מהם מהשני68.
כן תהא מלאכת הבגדים כולם משוכללת באריגה בלי גזירה או קטיעה, כדי שלא תיפגם צורת האריג69.
כן נאסר על כל אחד ממשרתי המקדש למלא תפקידו של אחר70, מפני שכאשר בתפקידים המסורים לקבוצה אין מייחדים כל איש לתפקיד מסוים, יתרשלו ויתרפּו הכול.
ברור גם שלדירוג במעלות71 שנקבעו להר הבית יש דינים, לחֵיל72 יש דינים, לעזרת נשים יש דינים, לעֲזַרָה73 יש דינים, וכן הלאה עד קודש הקדשים, כל זה כדי להוסיף כבוד ולעורר יראה יתרה בלב כל הפונה אליו.
גמרנו לתת טעמים לכל פרטי הקבוצה הזאת.


המרה לפורמט אינטרנט
Possible Worlds Ltd. "עולמות אפשריים בע"מ"

 

לדף ההוצאה לאור אוניברסיטת תל אביב