החלק השלישי
 
החלק השלישי - פרק נ"ד
השם חָכמה חל בעברית על ארבעה עניינים, כי הוא חל (1) על השׂגת האמיתות שתכליתן השׂגתו יתעלה. הוא אמר: והחָכמה מאין תמצא [ואי זה מקום בינה] (איוב כ"ח, 12)1. ואמר: אם תבקשנה ככסף [וכמטמונים תחפשֹנה, אז תבין יראת ה' ודעת אלהים תמצא] (משלי ב', 4-5). וזה תדיר. ו(הביטוי "חוכמה") חל (2) על סיגול המלאכות2, איזו מלאכה שתהיה: וכל חכם לב בכם [יבֹאו ויעשֹו... את המשכן את אהלו...] (שמות ל"ה, 10-11), וכל אשה חַכְמַת לב [בידיה טוו] (שם, שם, 25). הוא חל (3) על סיגול מעלות האופי3: וזקניו יְחַכֵּם (תהלים ק"ה, 22), בישישים חָכמה (איוב י"ב, 12), מפני שהדבר הנקנה בהזדקנות גרידא הוא ההכנה לקבלת מעלות האופי4. והוא חל (4) על ההערמה5 והתחבולה: הבה נתחכמה לו (שמות א', 10)6. בהתאם למשמעות זאת אמר: ויקח משם אשה חֲכָמָה (שמואל ב', י"ד, 2), כלומר, בעלת הערמה ותחבולה. ובמשמעות זאת: חכמים המה להרע (ירמיה ד', 22). אפשר שחָכמה בעברית מורה7 על ההערמה והפעלת המחשבה, ויש שהערמה ותחבולה אלה תהיינה להשׂגת מעלות שׂכליות או להשׂגת מעלות אופי3 או להשׂגת מלאכה מעשׂית או לשם רעות ותועבות.
התברר אפוא שחכם נאמר על בעל המעלות השׂכליות ועל בעל מעלות האופי ועל כל בעל מלאכה מעשׂית ועל בעל תחבולה לשם תועבות ורעות. בהתאם להבהרה זאת היודע את מכלול התורה לאמיתה ייקרא חכם משתי בחינות, מבחינת המעלות השׂכליות שהתורה כוללת ומבחינת מעלות האופי שהיא כוללת. אבל, מכיוון שהעניינים השׂכליים שבתורה מקובלים ולא מוכחים בהוכחה מופתית בדרך העיון8, קבעו בספרי הנביאים ובדברי החכמים את ידיעת התורה כמין אחד ואת החוכמה סתם9 כמין אחר. אותה החוכמה סתם היא אשר בה מוכחים בהוכחה מופתית העניינים השׂכליים שקיבלנו מן התורה בקבלה10. כל מה שאתה מוצא בספרים בשבח החוכמה ובדבר נפלאותיה11 ומיעוט הקונים אותה - לא רבים יחכמו (איוב ל"ב, 9), והחָכמה מאין תמצא [ואי זה מקום בינה] (איוב כ"ח, 12)12 - ולשונות רבים מעין אלה, כל אלה (מוסבים) על אותה חוכמה המלמדת אותנו את ההוכחה המופתית לדעות התורה. גם בדברי החכמים ז"ל זה תדיר. כוונתי שהם קובעים את ידיעת התורה כמין אחד ואת החוכמה כמין אחר. הם ז"ל אמרו על אודות משה רבנו: אב בחָכמה, אב בתורה, אב בנביאים13. על שלמה נאמר: ויחכם מכל האדם (מלכים א', ה', 11)14. אמרו (חז"ל): ולא ממשה15, מפני ש(הכתוב) מתכוון בדברו מכל האדם מבני דורו. לכן אתה מוצא אותו מזכיר את הימן וכלכל ודרדע בני מחול (שם), החכמים המפורסמים באותם ימים.
החכמים ז"ל גם ציינו שמהאדם נדרשת בתחילה ידיעת התורה. לאחר זאת נדרשת ממנו חוכמה. לאחר זאת נדרש ממנו מה שמוטל עליו מהלכתה של התורה, כלומר להקיש מה ראוי שיעשׂה. כך ראוי שיהיה הסדר. תחילה יש לדעת ידיעות אלה בקבלה10. אחר זאת יש להוכיחן בהוכחה מופתית. אחר זאת יש לפרט את המעשׂים שבהם תהיה ההתנהגות טובה. זה לשונם ז"ל בדבר היות האדם נתבע לתת דין וחשבון על שלושה עניינים אלה בסדר הזה: כשאדם נכנס לדין תחילה אומרים לו: קבעת עתים לתורה? פלפלת בחָכמה? הבינות דבר מתוך דבר?16. התברר לך אפוא שידיעת התורה בעיניהם מין אחד, והחוכמה מין אחר, והיא אימות דעות התורה באמצעות העיון האמיתי17. לאחר כל מה שהקדמנו תשמע את מה שאנו אומרים.
הפילוסופים הקדומים והמאוחרים הבהירו שהשלמויות המצויות לאדם הן ארבעה מינים18. הראשון שבהם19, והוא הפחות שבהם - והוא אשר אנשי הארץ מכלים את חייהם למענו - הוא שלמות הקניין, והיא הממונות, הבגדים, הכלים20, העבדים, הקרקעות וכיוצא בהם הנמצאים לאדם. בכלל המין הזה שיהיה האדם מלך גדול. זאת היא שלמות שאין בינה ובין אותו אדם מגע כלל. אין היא אלא יחס כלשהו, שרוב ההנאה ממנו היא דמיון גרידא, כלומר, שזה ביתי וזה עבדי וממון זה ממוני ואלה צבאי. כאשר הוא יתבונן בעצמו כפרט, ימצא שהכול מחוץ לעצמוּתו21, ושכּל דבר מן הקניינים האלה הוא במציאותו מבחינת עצמו. לכן, כאשר נעדר אותו יחס, הופך אותו אדם שהיה מלך גדול להיות מי שאין הבדל בינו לבין האדם הבזוי ביותר, מבלי שישתנה דבר מהדברים שהיו מיוחסים אליו. הפילוסופים הבהירו שמי שמציב לעצמו כמטרה אופן זה של שלמות וטורח להגיע אליו, טורח למען דמיון גרידא, דבר שאינו מתמיד. אף אם יתמיד קניינו זה בידו במשך כל חייו, אין הוא משׂיג לו בעצמוּתו שום שלמות כלל.
המין השני22 קשור יותר מהראשון בעצמוּתו של הפרט, והוא שלמות מבנה גופו והופעתו, כלומר, שיהיה מזגו של אותו אדם בתכלית האיזון23, איבריו תואמים וחזקים כראוי. גם מין זה של שלמות אין להציב כתכלית, מפני שהיא שלמות גופנית ואין היא לאדם באשר הוא אדם, אלא באשר הוא בעל-חיים, והוא שותף בה עם הנקלים מבין בעלי-החיים. ועוד: אפילו יגיע כוחו של אדם לשׂיא, כוחו לא ישווה לכוחו של פרד חזק, כל שכן לכוחו של אריה או לכוחו של פיל. תכלית שלמות זאת היא, כפי שאמרנו, שיישׂא משׂא כבד או ישבור עצם גסה וכיוצא בהם שאין בהם תועלת גופנית רבה. ואילו תועלת נפשית נעדרת ממין זה24.
המין השלישי25 הוא יותר שלמות בעצמוּתו של הפרט מן המין השני, והוא שלמות מעלות האופי3, וזאת שתהיינה מידות האופי של אותו פרט בתכלית מעלתן. רוב המצוות אינן אלא כדי להשׂיג מין זה של שלמות. מין זה של שלמות אף הוא רק הכנה לזולתו ואינו תכלית בפני עצמה, מפני שענייני המוּסר כולם אינם נוגעים אלא למה שבין אדם לחברו. לכן שלמות זאת במידות האופי שלו היא מעין הכנה להועיל לזולת והיא נעשׂית אפוא כלי לזולתו. שהרי אם תניח שאדם לבדו ואין לו שׂיג ושׂיח עם איש, תמצא שמידות האופי שלו מובטלות ומושבתות, אין בהן צורך ואין הן מביאות אותו כפרט לידי שלמות בשום דבר. הוא זקוק להן והן מועילות לו רק מבחינת זולתו26.
המין הרביעי27 הוא השלמות האנושית האמיתית והיא השׂגת המעלות השׂכליות, כלומר, תפישׂת28 מושׂכלות המלמדים דעות אמיתיות במטפיסיקה. זאת היא התכלית האחרונה והיא המביאה את האדם לידי שלמות אמיתית. והיא לו לבדו29. והיא מעניקה לאדם את הקיום הנצחי. ובה האדם הוא אדם. התבונן בכל שלמות משלוש השלמויות הקודמות ותמצא שהן לזולתך ולא לך. ואם אין מנוס, בהתאם למקובל - לך ולזולתך. ואילו השלמות האחרונה הזאת היא לך לבדך. אחר אינו משתתף בה עמך בשום אופן: יהיו לך לבדך [ואין לזרים אתך] (משלי ה', 17)30. לכן ראוי שתשקוד להשׂיג את זה הקיים לך31 ולא תתייגע ותתאמלל למען אחרים, אתה המתעלם מנפשך עד שהלובן שלה השחיר בהשתלט הכוחות הגופניים עליה32! כמו שנאמר בתחילת אותם משלים שִירִיִּים שהומשלו לעניינים אלה: בני אמי נִחֲרוּ בִי כי שֹמֻני נֹטרה את הכרמים. כרמי שלי לא נטרתי (שיר השירים א', 6). ובאותו עניין עצמו אמר: פן תתן לאחרים הודך ושנֹתיך לאכזרי (משלי ה', 9)33.
גם הנביאים הבהירו לנו עניינים אלה עצמם והסבירו אותם כמו שהסבירו אותם הפילוסופים. הם אמרו לנו במפורש שאין שלמות הקניין, ולא שלמות הבריאות ולא שלמות מידות האופי שלמות שיש להתפאר בה ולבקש אותה, ושהשלמות שיש להתפאר בה ולבקש אותה היא ידיעתו יתעלה שהיא הידיעה האמיתית34. ירמיה אמר על ארבע השלמויות האלה: כה אמר ה': אל יתהלל חכם בחָכמתו ואל יתהלל הגִבור בגבורתו אל יתהלל עשיר בעָשרו, כי אם בזאת יתהלל המתהלל הַשְׂכֵּל וְיָדֹעַ אותי (ירמיה ט', 22-23)35. התבונן כיצד מנה אותם כפי סדרם בעיני ההמון, כי השלמות הגדולה ביותר בעיניהם היא עשיר בעושרו. פחותה ממנה גִבור בגבורתו ופחותה ממנה חכם בחכמתו, כלומר, בעל מידות האופי המעולות, כי גם אדם זה מכובד בעיני ההמון אשר אליהם מופנים הדברים. לכן סוּדרו הדברים בסדר זה36.
החכמים ז"ל הבינו מפסוק זה עצם אותם עניינים שהזכרנו ואמרו במפורש את מה שהבהרתי לך בפרק זה, והוא שהחָכמה הנאמרת סתם9 בכל מקום - והיא התכלית - היא השׂגתו יתעלה37, ושקניין זה של אוצרות שהאדם רוכש ומתחרה בהם, שחושבים שהוא שלמות - אינו שלמות. וכן אלה מעשׂי התורה כולם, כלומר, מיני מעשׂי עבודת ה', וכן כללי המוסר המועילים לאנשים כולם במשׂאם-ומתנם אלה עם אלה - כל אלה אינם מצטרפים אל התכלית האחרונה הזאת38 ואינם משתווים עמה, אלא הם הכנות לתכלית זאת. שמע את לשונם באשר לכל העניינים האלה כביטוים, והוא לשון בראשית רבה39. שם נאמר: כתוב אחד אומר: וכל חפצים לא ישוו בה (משלי ח', 11) וכתוב אחר אומר: וכל חפציך לא ישוו בה (שם, ג', 15). חפצים - אלו מצוות ומעשֹים טובים. חפציך - אלו אבנים טובות ומרגליות. חפצים וחפציך לא ישוו בה, אלא: כי אם בזאת יתהלל המתהלל הַשְׂכֵּל וְיָדֹעַ אותי (ירמיה ט', 23). התבונן כמה קצר הדיבור הזה וכמה שלם אומרו! וכיצד לא השמיט דבר מכּל מה שהזכרנו והארכנו להבהירו ולהכינו!
מכיוון שהזכרנו את הפסוק הזה ואת הנפלאות40 שהוא כולל, והזכרנו את דברי החכמים ז"ל לגביו, הבה נשלים את מה שהוא מכיל. כי בפסוק זה, בהבהירו את התכלית הנאצלת ביותר, אין הוא מסתפק בהשׂגתו יתעלה בלבד. שהרי לוּ זאת היתה כוונתו היה אומר: כי אם בזאת יתהלל המתהלל הַשְׂכֵּל וְיָדֹעַ אותי וקוטע את הדיבור, או היה אומר: הַשְׂכֵּל וְיָדֹעַ אותי כי אני אחד, או היה אומר: כי אין לי תמונה, או: כי אין כמוני וכיוצא בזה. אבל הוא אמר: יש להתפאר בהשׂגתי ובידיעת תארַי, והכוונה למעשׂיו, כמו שהבהרנו41 באשר לדברו: הודִעני נא את דרכיך [ואדעך למען אמצא חן בעיניך] (שמות ל"ג, 13). והוא הבהיר לנו בפסוק זה שהמעשׂים שאתה חייב לדעת ולחקות הם חסד, משפט וצדקה (ירמיה ט', 23)42. הוא הוסיף עניין אחר חשוב, והוא דברו: בארץ (שם). כי זה ציר התורה ולא כטענת עזי-הפנים הסוברים שהשגחתו יתעלה פוסקת אצל גלגל הירח ושהארץ על מה שבה מופקרת: עזב ה' את הארץ (יחזקאל ט', 9)43, אלא, כמו שהוא הבהיר לנו באמצעות אדון החכמים44: כי לה' הארץ (שמות ט', 29)45. הוא אומר שהשגחתו גם בארץ בהתאם לה כשם שהוא משגיח על השמים בהתאם להם, זה דברו: כי אני ה' עֹשֹה חסד משפט וצדקה בארץ (ירמיה ט', 23). אחרי-כן השלים את העניין ואמר: כי באלה חפצתי נאֻם ה' (שם), כלומר, מטרתי שיהיו מכם חסד משפט וצדקה בארץ באופן שהבהרנו46 באשר לשלוש-עשֹרה מידות שהכוונה היא להידמות אליהן ושזאת תהיה התנהגותנו47. התכלית שאותה ציין בפסוק זה היא אפוא שהוא הבהיר ששלמות האדם שבה יתפאר באמת היא (מדרגתו של) מי שהגיע להשׂיג את האל יתעלה כפי יכולתו48 ויודע כיצד היא השגחתו בברואיו בהביאו אותם לידי מציאות ובהנהיגו אותם49. לאחר אותה השׂגה, אותו אדם יתכוון בהתנהגותו תמיד לחסד משפט וצדקה מתוך הידמות אל מעשׂיו יתעלה כמו שהסברנו מספר פעמים בספר זה50.
זה שיעור מה שראיתי לנכון להפקיד בספר זה, דברים שנראו לי מועילים מאוד לשכמותך51. אני מאחל לך שלאחר התבוננות יעילה תשׂיג כל מטרה שכללתי בו בעזרת האל יתעלה. והוא יזכה אותנו52 וכל ישֹראל חברים53 למה שהבטיח לנו: אז תִּפָּקחנה עיני עִוְרים ואזני חרשים תפתחנה (ישעיה ל"ה, 5). העם ההֹלכים בחֹשך ראו אור גדול. יושבי בארץ צלמות - אור נגה עליהם (שם, ט', 1).

קָרוֹב מְאֹד הָאֵל לְכָל קוֹרֵא אִם בֶּאֱמֶת יִקְרָא וְלֹא יִשְעֶה
נִמְצָא לְכָל דוֹרֵש יְבַקְּשֵהוּ אִם יַהֲלֹך נִכְחוֹ וְלֹא יִתְעֶה54
תם החלק השלישי בעזרת האל
ובתומו תם מורה הנבוכים



המרה לפורמט אינטרנט
Possible Worlds Ltd. "עולמות אפשריים בע"מ"

 

לדף ההוצאה לאור אוניברסיטת תל אביב